אני לא יודעת מה אתם עשיתם בגיל 42, אבל אני בגיל 42 האכלתי רוחות רעבות.

סינגפור מזמנת לי אינסוף רגעים שאם היו מספרים לי עליהם לפני שנה וחצי, הייתי מניחה שמדובר בהזיה אחת מתמשכת.

בחיי הקודמים היה המון מקום לציניות, להתבוננות משועשעת על תופעות רוחניות או דתיות, פעם אחת ויחידה בחיי נגזר עליי להיות בתופעת הפרשת חלה (ברי סימון שולטטטטטתתת!!!111), וגם זה היה רק כי קרן אור אהובתי חגגה 40, וכשהיא ביקשה נפלו למענה כל חומות האג'נדה שלי, והגעתי למרות החוק שלי (תעצמו עיניים, זו בדיחה קצת בעעעע) שאיפה שיש נשים והפרשות פחות דחוף לי להיות, סורי.

בכל זאת, למרות התחייבויותיי כלפי עצמי לדבוק בפרצוף העילאי והמתנשא בכל תופעה מוזרה שיסודותיה אלוהים-איקס-וטקס-וויי, סינגפור הוציאה ממני סבלנות אינסופית לעולם הרוח המופלא שממלא פה את האויר בכל רגע נתון.

התרגלתי ללכת בין מקדשים, בין נזירים עם בגדים כתומים שממלמלים טקסטים עם מוזיקה שמערבלת את הנפש, התרגלתי למסגדים יפיפיים מסביבי שאין בהם מואזין שקורא בקולי קולות בארבע בבוקר, התרגלתי לאנשים שמתרגלים את העולם הרוחני שלהם בכל מקום, באסתטיקה מדהימה, בסובלנות מעוררת הערצה.

יש משהו מופלא במקום הזה שאפשר ללכת בין חנויות ענק שמתמחות במתנות למתים, לרוחות הרעבות, לאלו שעברו לעולם הבא ולא מצאו מנוח ולא שלווה.
חנויות שלמות שמוכרות דופליקייטס של כסף, של מכוניות נייר, של אייפוני דמה או בקבוקי קוקה קולה שנראים בול כמו המקור (פחות סוכר, כי גם למתים זה לא בריא), כל מה שהמתים אהבו בחייהם או שאהוביהם מניחים שישמח אותם במותם. כל אלו מועלים כמנחה במטרה לפייס את רוחם, להשקיט את נפשם התועה, להביא לשלוותם.

זו השנה השניה בחיי שאני צופה בחודש הזה בהשתאות מדהימה כלא מאמינה לרצינות, לעומק, למחוייבות, לאמונה הענקית שיש בטקסים האלו.
עמדתי היום מתבוננת בהשתאות בעשרות סייבריסטים והייטקיסטים סינגפורים שורפים כמינחה כמויות של דברים שמסמלים שפע, כסף, בגדים, שמחה.
עשרות אנשים חכמים, משכילים, לא תגידו ילדים- אנשים מבוגרים עם טקסים מלאי רצינות תהומית ושולחן עמוס באוכל סימלי (כמו חזרזיר סמלי שלם שוכב מול הפרצוף עם פרח במצח, טרו סטורי), ובחיי- הקסם שהיה סביב העניין הזה היה אינסופי.

שעה של התבוננות בטקס היפיפה הזה ותהיה כנה ביני לבין עצמי, האם זו קריאת תיגר על הדוגמאטיות שבגרתי ברוחי לאורה, ועל כן אני מטילה דופי טו בגין וויד' בכל אמונה, בכל דבר רוחני או עם עומק מטאפיזי שהוא?

והבנתי שאני מגלה פה בחודשים האלו את המקום המכיל, המקבל, שאני לומדת על עצמי שיש לי יכולת חדשה לנשום אחרת, להתבונן אחרת על דברים שכבר חשבתי שלא יהיו בי, כאילו למדתי להריח ריחות חדשים ונעימים נעימים כאלו שלא ידעתי שעוד יש, להרגיש געגועים בעוצמה מטורפת ולהתרגל לנוכחותם בחיי.

ואפילו למדתי להתאהב במילים של שירים יפים למות ולהתרגש מהם בטירוף, כמו השיר האיטלקי המד-אים הזה שדנה, בלונדינית העל האהובה עליי כל כך הכירה לי ותירגמה לי בחצות הלילה מאיטלקית לעברית, רק כי ביקשתי (לאב לאב לאב, מוצ'ק).

ובאמת, זה השיר עם אחד הקליפים הכי מרגשים שראיתי ביי פאר,
ואני אפציר בכם לפנות את ה- 4 דקות הקרובות ולשמוע את האיטלקית המרגשת הזו בשיר שיעצור לכם את הלב,
ולראות שני תמרורי תנועה מאוהבים כל כך.
בחיי.

קחו את הטוב הזה שדנה דאגה שיהיה לכם. מופלא, תודו.

"אי הבנות הן כל כך משונות
כדאי להמנע מהן תמיד
כדי לא להסתכן בלהיות צודקים,
כי הצדק לא תמיד עוזר.
מחר למשל, אני חייב לשוב.
מצפה לי עוד נסיעה.
זה ירגיש ללא סוף,
אסתכל על הנוף.

אני רחוק, ואת שבה למחשבותיי,
אני מדמיין אותך מדברת עם אנשים.

המחשבה שלי עפה לעברך
בשביל להשיג את התמונות
החקוקות כבר בתודעה,
כמו רגשות בלתי מחיקים,
שאני לא מסוגל לשכוח עוד.
המחשבה תצא לחפש
כל פעם שארגיש אותך רחוקה,
כל פעם שארצה לדבר איתך,
על מנת לומר לך שוב,
שאת הדבר החשוב היחיד עבורי,
את הדבר החשוב עבורי.

אני תמיד אוהב לספר לך
מה שקורה לי.
המילים שלי מקבלות בידיים שלך
צורות חדשות וצבעוניות,
תווים עמוקים
שמעולם לא נשמעו.
זו תמיד מוסיקה שהולכת ונהית מתוקה יותר,
צליל של בת ים אבודה, רחוקה.

זה ירגיש כמו לנסוע, אני ואת,
עם אותה מזוודה בשניים.
לחלוק הכל תמיד בטבעיות.

המחשבה שלי עפה לעברך
על מנת להשיג את התמונות
החקוקות כבר בתודעה,
כמו רגשות בלתי מחיקים,
שאני לא מסוגל לשכוח עוד"

Le incomprensioni sono così strane"
sarebbe meglio evitarle sempre
per non rischiare di aver ragione
che la ragione non sempre serve.
Domani invece devo ripartire
mi aspetta un altro viaggio
e sembrerà come senza fine
ma guarderò il paesaggio…
Sono lontano e mi torni in mente
t'immagino parlare con la gente…

Il mio pensiero vola verso te
per raggiungere le immagini
scolpite ormai nella coscienza
come indelebili emozioni
che non posso più scordare
e il pensiero andrà a cercare
tutte le volte che ti sentirò distante
tutte le volte che ti vorrei parlare
per dirti ancora
che sei solo tu la cosa
che per me è importante…

Mi piace raccontarti sempre
quello che mi succede
le mie parole diventano nelle tue mani
forme nuove colorate
note profonde mai ascoltate
di una musica sempre più dolce

o il suono di una sirena
perduta e lontana.
Mi sembrerà di viaggiare io e te
con la stessa valigia in due
dividendo tutto sempre.

Normalmente…

Il mio pensiero vola verso te
per raggiungere le immagini
scolpite ormai nella coscienza
come indelebili emozioni
che non posso più scordare
e il pensiero andrà a cercare
tutte le volte che ti sentirò distante
tutte le volte che ti vorrei parlare
per dirti ancora
che sei solo tu la cosa
che per me è importante…
che per me è importante…
e il mio pensiero ti verrà a cercare
tutte le volte che ti sentirò distante
tutte le volte che ti vorrei parlare
per dirti ancora
che sei solo tu la cosa
che per me è importante…
"he per me è importante…

"Tiromancino – "Per Me È Importante
"את הדבר החשוב עבורי"
(Writer(s): Andrea Pesce, Camilla Triolo, Federico Zampaglione)