כבר שבועיים שאני בת 43, לפני 5 דקות אפילו עידכנתי את שורת הביו למעלה בפעם השלישית- מבת 41 ל- 42 והנה, ה- 43 הגיע אליי ואני עמוק בחשבון הנפש של יום ההולדת השלישית שלי בסינגפור.
לא יאומן כמה השתנה בי מאז אותה יומולדת 41 שבה הרגשתי, חודש בדיוק אחרי הרילו, כמו האיילות האלו ברמת הגולן שקופאות על מקומן באמצע הכביש מסינוור מכונית שנוסעת לעברן, כמה הייתי מבועתת מהחיים ההזוים שנפלו עליי אז.

כל כך הרבה דברים חלפו בחיי מאז, אני מסתכלת במראה ולא מזהה בכלל את אותה עורכת דין שהתעוררה כל בוקר לעוד יום של שגרה מבורכת במשרד בהיר ושטוף שמש עם מיליון קלסרים על השולחן, לשיחות קבועות של בוקר על מה דאלי לבשה היום וסיעור מוחות אינסופי עם אירית על 7 תיקים במקביל, על ימים שמהעבודה מיד הייתי יוצאת לעוד יום שלם שממנו הייתי חוזרת מעוכה כמו תפוח אדמה בארוחת חג ועוד יוצאת לנשום 9 קילומטרים ארוכים של מוזיקה בקולי קולות באוזניים, כי גיליתי שזה מכבה לי את המחשבות.
שינויים שקרו בחיי היו על מסלול האצה מטורף.

בביקור האחרון בישראל הרגשתי איך כל יום שחולף לי משתנים לידי דברים בקצב מסחרר והזמן נוזל לי מהידיים, והמגוחך הוא שמה שהדגים לי את זה הכי הרבה היה פקקטע מגרש חניה ליד גומבה האיטלקית המושלמת שאני מתה עליה. בכל הזדמנות שיכולתי לקבוע שם הייתי כמוצאת שלל רב- הכל כדי להנות מהסלט המהמם הזה עם הארטישוק והפטה והמקום הזה שבשבילי להיכנס אליו כמו מכניס אליי כמויות אהבה אינסופיות.
כל פעם שהגעתי אליו מצאתי את מגרש החניה הצמוד באיזה שלב אחר מהשלב של אתמול, אבולוציה כזו שמתחילה ממגרש כורכר משמים ושומר מוכה שמש ונרגן שמתהלך בין המכוניות, בפעם אחרי כבר גודר המגרש, פעם אחרי יושרה הגבעה, סומנו המקומות, ובשיא היה מדובר על מגרש חניה מתוקתק כולל פינת ישיבה מוצלת ומדוגמת לשומר שכבר הפך להיות הוט-שוט עם טרנזיסטור חמוד ומאוורר על שולחן עם כסא משרדי.
תוך חמישה שבועות ראיתי איך הכל טס לי מול העיניים, את השינויים האלו שמתחילים כל פעם קצת ופתאום ממצמצים והכל שונה.
נראה לי שאני המגרש חניה.

מאז נחתתי בסינגפור בגרתי בעוד שנתיים שלמות של חיים אחרים לגמרי בהן מאופסנות אצלי בארון חצאיות עיפרון, שמלות מחויטות, 40 חולצות לבנות מבהיקות שעוד ארוזות אחרי שחזרו מגיהוץ, ואינסוף מכנסיים שחורים לבית משפט.
במקום אלו יש לי בארון ג'ינסים (בחיי), חולצות שאינן לבנות ושחורות (או אפורות, לימים בהם התפרעתי), יש לי הרבה יותר בגדים שעונים על ההגדרה האלמותית של תאיר- "קולקציית הריזורט". גם לזה התרגלתי, למרות שאני מזהה מדי פעם איך אני כבר מרגישה מספיק בנוח לזלוג בין הזהות של אז ושל עכשיו גם במה שיש לי בארון.

שנתיים שלקח לי להבשיל כגויאבה לתוך הזהות של אותה הישראלית שחיה בסינגפור, למצוא בזהירות אינסופית את חברותיי-אחיותיי, ללמוד לנשום מחדש ולהביא לתוך עולמי עולם ומלואו, להבין ערכה של חברות חדשה ובוגרת מהי, להסכים לשחרר מה שלא יכול להתקיים, לגלות שגם בהעדרי בישראל קורים אינסוף דברים- חלקם טובים וחלקם שוברי לב, אבל זה מה יש, ויש מתוך הבגרות כדי לקבל ולהפנים את הנסיבות שלא דומות לכלום.

לפני שבועיים חגגתי עם חברותיי פה יום הולדת 43 יותר מושלמת ממה שיכולתי לחלום. זה היה אגב בדיוק מה שסירבתי בתוקף לעשות ביומולדת 41 ו- 42, ואין לי תשובה מדויקת למה אבל אני מהמרת שמשהו בי התרחק מהרצון להגדיר בנחרצות מי הן חברותיי פה ולמצוא את מקומי בשלווה, אולי כי היה לי איזה חשש שזה יהיה איזה סימן שאני כבר נטועה כאן.
וכן, הרגשתי נטועה כאן ב- 43.
היו סביבי חברות מופלאות שכולן היו אינדיקציה ברורה למדי על הסופר פאוור שלי- בחירת החברות הכי נהדרות בעולם, ואני כבר בסדר גמור להגדיר לעצמי מי הן ולטפוח לעצמי על השכם שהן שלי, כי באמת, אלוהים, שיחקת אותה איתן.

והיה לי פתאום נוח בעור שלי, במקום שלי, במי שאני בגיל הזה, הרגשתי שאני מסונכרנת בין הנפש לבין החוץ וזה לא קרה לי הרבה זמן. לא היה אכפת לי לגלות כבר כמה קמטים לא סלחניים, לראות במראה מישהי שאולי מרגישה בת 17 אבל כבר מזמן לא, הרגשתי שיש באמת איזה מיתאם שלם שאני לא רוצה להוריד ממנו אפילו יום אחורה. ככה, מה שראיתי במראה היה נראה לי משהו שאני מפויסת איתו מבפנים ומבחוץ.

המחשבה הזו בדיוק שלחה אותי לחפש כמה פוסט של שלי גרוס הנהדרת שהיה שמור ומתויק אצלי בלב מחמת נהדרותו, פוסט שהבשלתי לתוכו אחרי הרבה זמן, ולכו חפשו אותו כי הוא הכי יפה שיש- "המטרה: להיראות בגילי".
הוא בן 3 הפוסט הזה ששלי כתבה כמו כל דבר בהינף מקלדת מושחזרת מלאת תבונה, והיא, שיש לה פור עליי של כמה שנים כבר הבינה מה שאני מבינה רק מאז בגרתי- "אם את נראית צעירה מדי לגילך- כיוונת נמוך", ויש לה אפילו הסבר פיזיקלי מהמם למשפט הזה (כדי לפגוע במטרה צריך לכוון קצת יותר גבוה- אם תכוונו בדיוק למטרה הגרביטציה תעשה את שלה ותפגעו נמוך יותר ממה שתכננתם, זה שלי אמרה, לא אני, מה אני כבר מבינה בפיזיקה).

אני מבינה יותר ויותר שאין לי עניין לשאת את גילי אחרת ממה שהוא- בדיוק כמו גבר עם שיער מאפיר שמסמן את הגיל והבשלות (וגברים עם שיער מאפיר- באמאשלכם, שיחקתם אותה).
אין לי שום סיבה לרצות להיראות ולהרגיש צעירה מכפי גילי הממשי, הכרונולוגי, הגיל שאיפשר לי לאסוף אינסוף אוצרות בדרך, איפשר לי לצבור נסיון משמעותי, להבין, להרגיש, לאהוב, לחיות, להיות אמא, עורכת דין, אשה, חברה.
אני רוצה לוודא שאני נושאת את כל הטוב הזה איתי ועליי, לא רוצה להעלים אף קמט ולא איכפת לי שהדיילת בסופרפארם תגיד לי שיש לי עור בוגר (ואני מכחישה את העובדה ששלחתי מבט מאיים על האמיצה שרמזה לי את זה בקיץ). אני בסדר עם זה שאני כבר לא אהיה מידה 36 ושיש לי סימני מתיחה תודות לשני אלו שקוראים לי אמא ובתמורה אני עושה להם בושות.

השנתיים האחרונות שחלפו מאז יומולדת 41 שהיא הקיו הסינגפורי שלי שינו את עולמי בכל כך הרבה חזיתות, כמות הדברים שקרו בחיי מאז שפרקתי את המכולה בניוטון הסינגפורית פשוט אינסופית ואין לי שום דרך לחזור ממנה למה שהייתי קודם, וכן- אני גם לא בטוחה שאני בכלל רוצה, אני יותר ויותר בטוחה במה שמחכה לי בשנתיים הקרובות האלו שמתקצרות לי מיום ליום עם שעון חול, מרגישה יותר שלמה עם הגרסא המשופרת שנולדה כאן, זו שלמדה לנשום מחדש, שעצרה את המירוץ המטורף היומיומי, זו שאספה כל יום עוד קצת דברים שהובילו אותה שנתיים אחר כך למקום שבו הלב פועם סדיר.

אני בוחרת לחיות את חיי הנוכחיים מתוך החלטה אמיתית לחיות אותם בכנות, to own it כמו שאני מאמינה שצריך.
אני עושה כל מה שאני יכולה כדי להיות ראויה לאנשים שאני אוהבת ושאוהבים אותי בחזרה, מתאמצת כל יום מחדש להיות יותר טובה ויותר משתדלת, מנקה מעצמי כל מה שאינו מלא בנצנצים מלאי טוב וכל רגע מהיום שאני יכולה אני מפנה למה שממלא את ליבי ונפשי.
לא תמיד אני מצליחה, אבל אני יודעת שאני מנסה ולא מרפה אף פעם.

וקחו לכם את השיר הזה שכששומעים אותו הוא עושה טוב טוב טוב בלב, של להקה מתוקה במיוחד בשם שף'ס ספיישל, והם כאלו נהדרים וחייבים לשמוע אותם עם רמקולים פתוחים מרוב שהם עושים טוב בלב.

"Know you're gone, I know you're gone
But I don't feel what I know
I know you're gone, I know you're gone
But my mind ain't in control
Cause it's my heart that's been missing you
And it's the heart I need to listen to
And it's been singing songs for tender dreams
But when you sang to help us sleep
And one day I will sing those songs
Sing them 'till they sleep
Just like you sang to me
Just like you sang, sang to me

From the day that I met you I stopped feeling afraid
In your arms I feel save
In your arms I feel save
From the day that I met you I stopped feeling afraid
In your arms I feel save
In your arms

I miss you so, I miss you so
And I'll miss you 'till i'm old
I miss you so, I miss you so
But my fears will fade, I know
'cause it's my heart that you helped to build
And love is my compass still yeah
Love will fill the holes I've got
'cause you will never hold me
But I know that you are with me, I know that you have peace
Cause you let us sing to sleep
You let us sing your heart to sleep

From the day that I met you I stopped feeling afraid
In your arms I feel save
In your arms I feel save
From the day that I met you I stopped feeling afraid
In your arms I feel save
In your arms

And i know that you are with me
And i know that you have peace
Cause you let us sing your soul, your mind and heart to sleep

From the day that I met you I stopped feeling afraid
In your arms I feel save
In your arms I feel save
From the day that I met you I stopped feeling afraid
In your arms I feel save
In your arms

From the day that I met you I stopped feeling afraid
In your arms I feel save
In your arms I feel save
From the day that I met you I stopped feeling afraid
In your arms I feel save
In your arms

From the day that I met you I stopped feeling afraid
In your arms I feel save
In your arms I feel save
From the day that I met you I stopped feeling afraid
In your arms I feel save
In your arms

I miss you so, I miss you so
And I'll miss you 'till I'm old"

https://g.co/kgs/6yYh2G