#124 על טיול כוכב של הנפש, על כביסה שכולה געגוע, או איך רקי סידרה לי את הראש על שני עולמות

לפני שבוע וקצת חזרתי לחיי הסינגפוריים האהובים אחרי 5 שבועות של זמן מופלא ישראלי שהצליח להזכיר לי בדיוק מי אני ולאן אני שייכת.
כל מילימטר ביום יום הישראלי שלי נוצל באופן שגם אם הייתי מתכננת בחלומותיי היפים ביותר לא הייתי מצליחה למצות אותו טוב ממה שמיציתי, הכל היה נכון- הטעם היה הטעם המדויק, האויר היה בדיוק כמו שצריך, הרוח הייתה הרוח הנעימה הזו על העורף, התאנים שקניתי בצידי הכביש היו חלומיות, כל הכוכבים הסתדרו למעני הפעם הזו, לא יכולתי לבקש יותר.

הבית ששכרנו איפשר לי את המקום הזה להניח בו את המחשבות מסודרות, המקום הקטן הזה שהיה לנו הפך להיות כמו טיול כוכב שממנו יוצאים לטיולים שהנפש שרה בהם וחוזרים למקום השקט שמאפשר להכל להסתדר במקום.

איכשהו גיליתי ששמירת השיגרה הסמי-יומיומית של מקום משלנו, מקלחת מסודרת, בגדים ריחניים עם ריח מופלא של כביסה נקיה ורעננה כל לילה שאיתה מתעוררים בבוקר, הארוחות הקטנות שחיכו לפיצים שלי כל בוקר עם מלא אהבה, כל השגרה הזו באבסורד שנקרא "חופשת מולדת" (ששני בטימטומו רק למונח "חופשת לידה") הצליחה להוריד המון מהחוויה הלא קלה שהייתה לכולנו בשנה שעברה עם היעדר השגרה והיעדר המקום שלנו, למרות הנסיונות המדהימים של כל מי שסביבנו כבר אז להקל עלינו.

וככל שנפלו הפסיפסים הקטנים האלו של המראות באמבטיה ההיא באורנית מהפוסט הקודם, כך הלב דפק והלם יותר על הזמן המתוק הזה שנוזל לי מהאצבעות ואין לו שום חוקיות הגיונית של זמן אחר, כשחזרתי מהפוגת לונדון ידעתי ששעון החול של הטוב הזה מתקצר עד שיתפוגג.

והוא אכן התפוגג,
ואכן הטוב הישראלי הזה נמוג לו,
הרבה יותר מהר וכואב ממה שחשבתי,
וכמו תמיד הפער הזה קשה ליישוב
והנפש לא שועה למשמעת שאני מחילה עליה.

והיקום, הוא, יש לו חושומור משל עצמו, הוא מצליח לעשות לי תרגילים גאוניים שרק אלוהים עם חושומור חד במיוחד מסוגלת לארגן לי, שהרי לא חשבתי בחיים שדווקא הכביסה שכיבסתי בארץ תהיה זו שתזכיר לי יום יום איך הטוב הזה נמוג לו.

אין הסבר למה דווקא זה, אבל באופן קבוע, כשאני נוחתת בארץ, הרכישה הראשונה שלי תהיה תמיד באופן מוחלט אבקת הכביסה והמרכך שהצלחתי במשך שנים לשכלל עד שמצאתי את הריח הנעימי הזה שמלטף את הבגד ומשאיר את התוים המדויקים שמזכירים לי בקרים שהתעוררתי בבית עם קומה מלאה ריח נקי כזה.
כל לילה לפני שינה מילאתי את הבית בריח הזה אליו התעוררנו ובשבילי זה הריח המדויק הזה של ישראל הזו, הריח הספציפי שכל פעם מחזיר אותי לקיץ הישראלי המושלם הזה שממנו חזרתי עכשיו.

ואין לי שום טיעון הגיוני למה, אבל לפני שארזנו את המזוודות כיבסתי שוב מחדש את כל הבגדים שלנו ומילאתי מזוודות מזוודות בבגדים עם הריח הטוב הזה, וכשפתחתי אותן פה,
בשניה היכה בי הגעגוע.

והוא ממשיך להכות בי כל בוקר כשאני מוציאה מהארון בגד נקי כזה שבהתחכמות כזו הצליחה להדביק את יתר הבגדים לידו באותו ריח, וכל בוקר כשאני לוקחת את הבגד אני מבינה שאני נפרדת מהריח המדויק הזה של הגעגוע באותו יום, וכאילו שאני סופרת לאחור מתי יגמרו לי הבגדים המכובסים האלו בידיעה שככה יגמרו הזכרונות האינטואיטיביים האלו ואשאר רק עם הזכרון והידיעה שהריח הטוב הזה קיים בעולם והיה עליי, אבל נמוג.

ואני כבר כמה ימים בהחלטה שהתחילה בכביסה מישראל לעשות סוג של decluttering, של איזה שהוא סדר וניפוי של כל מה שמחולל בחיי קושי ומורכבות (כן, מסתבר שאני באמת מאד אוהבת את המילה הזו), ולמצוא איזה סדר בכאוס הזה שיאפשר לי את הזמן הזה כשצל הלב נותר תקין.

ולא, אין לי את כל התשובות איך זה עשוי לעבוד, יש לי יותר שאלות מפתרונות,
ודווקא רקי אהובת נפשי הצליחה לעשות לי שם איזה סדר כשפתרנו איזה אישיו שלא הניח לי, וכמה היא חכמה רקוש הזו (הקוראת רקי, זה בלוג עם דיו נעלמת, האמירה הזו לא באמת נכתבה, תנוחי), כי פתאום נהיה איזה סדר באמירה שאי אפשר לחיות בשני תאים, שני סוגי חיים, לחיות במקביל בלי חוטים מקשרים בין שני העולמות, אי אפשר לחיות בניתוק של שני עולמות ולחשוב שאין השלכה בין עולם עם ריח אחד של כביסה נעימה לעולם השני עם הריח האחר של כביסה שונה, אי אפשר לחשוב שהשיטה הזו יכולה לעבוד ושאפשר לחיות במנותק באופן שכלתני ולחשוב שהעולמות האלו לא נוגעים אלו באלו ומה שקורה ביקום אחד לא נוגע ביקום מקביל.
ככה פשוט.

(אלוהים, כתבתי פוסט כזה ריגשי על כביסה, אני חושדת שהג'ט לג מחרפן אותי לגמרי, הא?)

וקחו לכם את My Chemical romance שיונתן שלי הורה לי לכתוב שזו הלהקה הכי מעולה ביקום, והשיר המדהים הזה שבאופן הזוי נקרא "Summertime" שהלוואי שיכולתי לכתוב אותו בעצמי מרוב שהמילים שלו הופכות את הלב מרוב שהן יפות למות.

When the lights go out"
Will you take me with you
And carry all this broken bone
Through six years down in crowded rooms
And highways I called home
Something I can't know 'til now
'Til you pick me off the ground
With brick in hand, your lip gloss smile
You're scraped up knees

And if you stay I would lead away your mind
Or until your heart explodes out
Until we find our way in the dark and out of harm
You can run away with me
Any time you want

Terrified of what I'd be
As a kid from what I've seen
Every single day when people shock
And put the pieces back together
Just to smash them down
Turn my headphones up real loud
I think I need them now
'Cause you suck the noise out

If you stay I would lead away your mind
Or until my heart explodes out
'Til we find our way in the dark and out of harm
You can run away with me
Anytime you want
Anytime you want
Well, anytime you want

Don't walk away
Don't walk away
Don't walk away

'Cause if you stay
I will lead the way alright
Well not until my heart explodes out
Until we find our way in the dark and out of harm
You can run away with me
You can run if you want
You can run away with me
"Anytime you want

מודעות פרסומת

4 תגובות בנושא “#124 על טיול כוכב של הנפש, על כביסה שכולה געגוע, או איך רקי סידרה לי את הראש על שני עולמות

  1. ולי השארת קרם פנים עם ריח מטריף של שמן זית עדין ובכל בוקר הריח הזה ממלא אותי וזורק אותי לתוך זיכרון אחר איתך💖 מתגעגעת המון!!!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s