#108 שינויי מזג האויר הביאו אותי לחשוב

אתמול בצהריים כשנועה חיכתה לי היא הזהירה אותי מהגשם שהתחיל אצלה כבר, כלומר מרחק 6 דקות קו אוירי ממני, מה שעדיין נחשב בסינגפור אזור אקלימי שונה.
לקח לגשם הזה אולי שעתיים לדלג מהריבר וואלי לנובינה, אבל מהרגע שהוא הגיע לפה, מחלונות הבית שלי נראה היה כמו עשן לבן מכל חזית.

שידור חוזר היה היום עם ליטל, כשישבנו בקפה המושלם הזה בבוקר שבת שנגרר לצהריים ולאחרי צהריים, ורק כי יש לנו משפחה וילדים נאלצנו לחזור הביתה ולקטוע את כל הטוב הזה.
שמש מופלאה הייתה סביבנו בדמפסי היל- ציפורים צייצו, הקפה הקר היה בול במקום, ברקע היה סנאי מתוק למות שטיפס על העצים לידינו. בשלב מסוים קפאנו שתינו לנסות לפצח את הרעש ברקע, נההההה, לא האמנו שיכול להיות מצב שאלו רעמים בשמש המטורפת והיפה הזו. לקח אולי 5 דקות שלמות כדי שמסביבנו יטוס לו טייפון חמוד וכמויות כאלו מופרעות של גשם שאי אפשר בכלל לקלוט.

כמות המים פה לא נתפסת.
אני רואה בעיניי רוחי את הדיווחים על גשמים כאלו בישראל בליווי תמונות של מכוניות טובעות באיילון, במהדורת החדשות הייתה יונית לוי מפנה במבט מודאג וחמור סבר את המצלמה לראיון עם החזאי התורן שהיה ממוקם מחוץ לאולפן עטוף ומצופה במעילים כמו אתרוג, ברקע היו שקופיות וסטטיסטיקות משמימות על כמויות המשקעים, הכרזה על ביטול יום הלימודים הייתה בפתח, החזאים היו עומדים נבוכים ומכריזים על הגשם הזה כעל תופעה, ומיד היה נשלף מהארכיון המידע המיותר בתבל- מתי ירד גשם כזה לאחרונה (אגב, בדרך כלל התשובה תהיה "בפתח תקווה, 1986").

אין שום דבר מיוחד בגשם הסינגפורי הזה פה, כמו שהוא מגיע ככה הוא נעלם.
שעה אחרי שייעלם לא יהיה זכר לשלולית אחת פה ברחובות, אין נפש חיה ברחוב שמסתובבת עם מעיל או צעיף, כולם עם חולצות קצרות, נשים אסייאתיות ששוקלות כמו אפונה לבושות חצאיות קצרצרות , סטילטוס וחולצות בגודל עלה, כולם יתלוננו על החום מחד ועל הגשם מאידך.

הימים היחידים בחיי הקודמים שהייתי נשארת בהם בבית במקום ללכת למשרד היו או שתפסתי 40 חום, או שהגשם היה כל כך נוראי, עד שאי אפשר היה להעלות על הדעת שאדם עם שכל בראשו יצא מהבית באותו יום.
יש לי תמונה שצילמתי לפני שנים כשאני מחכה לקטניי ביציאה מבית הספר, נחילי מים אינסופיים בצדדי הכביש, כשאני לא מצליחה להבין איך אפשר לדלג מהמדרכה לאוטו שלי מבלי לטבוע, הם מנתרים לי זולגי מים לתוך המכונית, ובבית מחכה להם מרק בטמפרטורת השמש ומזגן חם.
פה זה אפילו לא עובר לידינו, ואיך ננסח בעדינות? מרק הוא פחות סממן של גשם בבית סינגפורי.

התרגלתי.
אני כבר לא מזיזה עפעף ממזג האויר המוזר הזה של מי שחיה לה בנחת על קו המשווה.

סינגפור הרגילה אותי לכל כך הרבה דברים שלא חשבתי שיקרו לי, זימנה לי כאלו חוויות ואיפשרה לי מינעד רגשות אינסופי שלא ידעתי שקיים כמו מזג האויר פה.

ליטל ואני ישבנו היום עם קפה קר וטייפון חביב, והפכנו מסביב את הדברים הכי מופלאים-מסובכים-אהובים, הגשם שטף לידינו קילומטרים של מילים ומחשבות.
אחת לכמה זמן נשמע מהשולחן שלנו צחוק ענק ומילים בעברית (ככה זה הישראלים בחו"ל, חרפה), מי שהסתכל עלינו מהצד שמע מילים מילים מילים מילים שלא נגמרו, מוזיקה מהממת ברקע, כמו פינג פונג היא אמרה ואני עניתי ואני אמרתי והיא ענתה, הסנאי מסביבנו עשה תצוגה מרהיבה של טיפוס על ענפים ובגללו היא נבחה עליי שאני לא מקשיבה (בחנה אותי, לא נכשלתי!).
אחרי שעות של מילים שהתחילו בשמש הגענו בגשם למסקנה אליה תמיד אנחנו מגיעות- סינגפור רחוקה מכל מה שחשוב לנו, והמרחק הפיזי מכל רפרנס למה שחשוב לנו הוא פוטנציאל לשמש ולטייפון האלו, לאור הענק הזה והחום הנעים והגשם המופרע שמגיע בלי הכנה נפשית.
לזה לא מתרגלים, אבל לומדים לחיות עם זה על קו המשווה של הלב.

ותקשיבו לדה קולינג, הם מהממים. ומרגשים נורא.

So lately, been wondering"
Who will be there to take my place
When I'm gone, you'll need love
To light the shadows on your face

If a great wave shall fall
It'd fall upon us all
And between the sand and stone
Could you make it on your own?

If I could, then I would
I'll go wherever you will go
Way up high or down low
I'll go wherever you will go

And maybe, I'll find out
The way to make it back someday
To watch you, to guide you
Through the darkest of your days

If a great wave shall fall
It'd fall upon us all
Well I hope there's someone out there
Who can bring me back to you

If I could, then I would
I'll go wherever you will go
Way up high or down low
I'll go wherever you will go

Run away with my heart
Run away with my hope
Run away with my love

I know now, just quite how
My life and love might still go on
In your heart, in your mind
I'll stay with you for all of time

If I could, then I would
I'll go wherever you will go
Way up high or down low
I'll go wherever you will go

If I could turn back time
I'll go wherever you will go
If I could make you mine
"I'll go wherever you will go

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “#108 שינויי מזג האויר הביאו אותי לחשוב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s