#65 על תרנגול כפרות, כפירה לייט, או חטאים זה טעים

הייתי משוכנעת באלף אחוז שאיך שננחת כאן, הדבר הראשון שיקרה זה שחוץ משביס, אאחז בכל סממן יהודי שבעטתי בו בחיי.
אז זהו, שזה לא קרה ולא צפוי שיקרה.

מראש אני מצהירה, מי שפוסט כזה עשוי לפגוע ברגשותיו- זה שלי, זה לא מדבק, בחיי.

לפי טלינק'ה שלי פה, בשעה 18:37 ייכנס יום הכיפור בשערי סינגפור. עוד פחות משעה ולכאורה הייתי אמורה לתאר לכם פה איך ירדה השכינה על האי, איך לאט לאט שומעים פחות ופחות מכוניות בכבישים ולאט לאט יש יותר אופניים ואנשים נחמדים ברחובות.
אהההה, זה כל כך תלוש וכל כך לא דומה למה שקורה פה, שזה לא יאומן.

הכל רגיל, ממשיך רגיל לחלוטין.
רוב חברינו פה עדיין בעבודה, החנויות ישארו פתוחות פה עד 22:00 ויתעוררו מחדש בעשר בבוקר ועולם כמנהגו נוהג. כלום לא שונה פה, לחלק הארי באי אין שמץ של מושג מה זה היומכיפור הזה, ומה עשינו רע כל כך שאנשים מהדת שלנו (שסבלו מספיק, מיינד יו!) צריכים לחדול מאכילה למשך 24 שעות.

ואם צריך להדגים את חיי פה באספקט הזה, הרי שלפני שעתיים ישבתי פה עם יהלי ולין ההלפר הפיליפינית המהממת שלנו.
חשבתי שנכון יהיה לציין בפניה שעבורנו נכנס עוד מעט יום כיפור, היא שאלה מה זה, ואני התחלתי להסביר לה.
זה התחיל לא רע- הסברתי לה על קדושת היום ביהדות, על חשיבותו, על כמה הוא שונה מכל יתר החגים, ואז נכנסתי להסברים שמרגע לרגע קלטתי כמה מוציאים אותי ואת העם שלי קוקו.

אובכן, הסברתי לה שמדובר ביום היחיד בשנה בו כל המדינה עוצרת. דממת אלחוט. אין רכב ברחובות כי אסור לנסוע, רק אנשים. אה, וכל הילדים על אופניים ורולר. והיא ניסתה להבין איך זה שלא נוסעים באוטו, אבל באופניים כן. מה, זו לא נסיעה? אהההה, לא, זה החילונים שנוסעים עם אופניים. אז למה לא באוטו? טוב, נו, ניצחת.

ואז הגיעה יהלי מצחקקת בהיסטריה מאיזה מם של תרנגול ברחוב, עם הכיתוב הגאוני "איזה אומץ להסתובב ככה ברחוב ביום כיפור". ושתינו מתגלגלות ולין שואלת מה מצחיק, ואז התחלנו להסביר לה את הקטע.

"תראי, ביהדות יש מנהג שקוראים לו caparrrrrot. לוקחים תרנגול, ומסובבים אותו מעל לראש עם ברכה שנועדה למחוק את עוונותינו".
טוב, עצרנו שניה יהלי ואני, קלטנו את המבט המזועזע של לין, וניסינו להסביר שיש הגיון בזה שמישהו תפס לפני אלף שנה תרנגול תועה ברחוב וחשב שהוא יכפר על מעשיו אם יסובב אותו מעל לראשו של ילד מבוהל, והופ, בשנת 2016 ההזיה הזו עדיין מתקיימת.

לקח לשתינו שניה להבין שאנחנו נשמעות לא ממש בקו התקינות השכלית אם פיליפינית מהכפרים הבאמת נידחים של פיליפיניה מסתכלת עלינו עקום על מנהגינו. ואז עף לי המשפט הגאוני "לאאאאאאאא, לא כולם עושים את זה בישראל, היום נוהגים להחליף את זה בכפרה מעל לראש עם כסף". לא, כי זה יותר הגיוני.

את הקטע עם השופר הצלחתי להעביר כשאני נשמעת נורמלית יחסית, וגם את זה שהצום הזה קורה בחודש תשרי שהוא חם ברמה מופרכת בישראל, ולמה בכלל שחילוני שאוכל שרימפס בחלב אימו יצום (או כמו שאושרית הגאונה אמרה "חטאים זה טעים", יותר מדויק מזה הרי אין), ואיזה מעשים נוראיים צריך לעשות כדי לכפר עליהם ככה ולמה לא פשוט מבקשים סליחה אם פוגעים.

ואז חשבתי לעצמי שאולי עדיף לחסוך בהסברים על "כל נדרי", שהרי עורכת דין אני, וקצת לא מוסרי להסביר לה איך קורה שהתורה שלי מכשירה ביטול הבטחות והתרת נדרים בתפילה הזו, שהרי כל הרעיון בהבטחות ונניח נדרים (שאני לא באמת מבינה במה הם יותר חשובים מהבטחות, אבל לא נהיה קטנוניים) זה שאשכרה נעמוד מאחוריהם ונקיים אותם ככתבם וכלשונם.

אבל מה שלא ניסיתי להסביר לה, אלא יהלי התעקשה ממש להסביר לה כל כך כל כך יפה באנגלית מובנת ושוטפת (!), זה כמה היא מתגעגעת ליום הזה באורנית (שאגב, הדרך היחידה שלנו להגדיר את הישוב הזה הייתה "וילג'", שוין, אבל אחרי ההסברים שלנו היא ממילא חושבת עלינו שבאנו מוילג' קצת יותר פרימיטיבי משלה).

ולמרות שכל ההסברים שלנו הוציאו אותנו די רע, שתינו התעקשנו להסביר לה איך ההמולה הרגילה היומיומית מתחלפת באוירת קדושה שעבורנו היא קדושה חילונית- אבל שונה מכל יתר הקדושות, איך פתאום מתחלף רעש המכוניות הרגיל בקולות של אנשים ממלמלים ורעש של גלגלי אופניים, וכשצועדים אצלנו בערב פוגשים את כל מי שפגשת שעתיים קודם בסופר, אבל כמה כיף להיפגש שוב ולקשקש על הכל באהבה גדולה.
וכמה כל פעם כזו שצועדים ביומכיפור היישובי ההוא מגלים שוב כמה החברים של יונתן הם פלא הבריאה וכמה הם דבקים אחד בשניה וכמה הם עדיין מצחיקים ביחד בהומור הגאוני שלהם, ואיך החברות שלה כאלו מהממות וצוחקות כמו ילדות ועם שיער פזור כזה שמתנופף הכי יפה בעולם כשהן על הרולר או על האופניים.

וככה, לראשונה בחיי אני לא נוכחת ביומכיפור הישראלי שלי, ואולי כל המנהגים שלנו קצת קוקואים, אבל אני עדיין נאחזת בהם בכל נימי נפשי ולא רוצה שום מנהג אחר, טוב, חוץ מנניח המנהג ההוא עם התרנגולת. היא יכולה לחזור להטיל ביצים.

ובסוף, אני אומנם מצרפת את "ונתנה תוקף" הגבעטרוני האלמותי, אבל דניאליטה הישראלית שלי הזכירה לי בתבונה האינסופית שהטקסט שלו פחות נעים, אבל הוא פה כי הוא גם סמל ליום הכיפורים החילוני, הישראלי, ההוא של 73, ויש בו את שני המשפטים היחידים שמעוררים בי את כל ההזדהות:

"וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת,
וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת"

צום קל, אהוביי, ואלו שלא- תנשמו את היום הזה גם בשבילי.

מודעות פרסומת

18 תגובות בנושא “#65 על תרנגול כפרות, כפירה לייט, או חטאים זה טעים

  1. ❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤

    אהבתי

  2. ליתי יקרה, מיימי לא צחקתי בגרון מלא ובכיתי עד דמעות תוך 7 דקות ובו זמנית.
    ריגשת אותי מאווווווד.
    שולחת לך חיבוק ענק ונשיקות

    אהבתי

  3. יקירתי צחקתי ובכתי והתרגשתי באותו הזמן. כי רק את מסוגלת לכתוב בשנינות שכזאת. מאחלת לך שנה נפלאה מלאה בחוויות

    אהבתי

  4. קודם כל גמר חתימה טובה,
    חוצמזה שיהיה לכם צום קל בין שרימפס לשירמפס בחלב אימו ואתם תתחילו לאכול שש שעות לפנינו.
    כרגיל הכתיבה יפה לך מאד,

    המעניין הוא שהמתואר למעלה קורה לי בכל פעם שאני מנסה להסביר את החג הזה לקולגות מהגויים עימם אני עובד מחו"ל ואז אני מבין כמה הזוי זה נשמע…. אבל שפלוני יכנס לתא ויספר לכומר שרצח וירש ואז הוא יכפר על זה בעשר פעמים תפילה למריה, או לסובב מובייל בשביל תפילה או לרצוח כופרים שמאמינים רחמנא לצלן במשהו אחר זה יותר הגיוני????

    אהבתי

    1. אני נשבעת לך שהשניה סיימתי שיחה זהה לגמרי למה שאמרת עכשיו, מילה במילה. הכומר המוודה על פשעים, המינחות ההזויות לאיזה אל רעב, השטתחות על שטיח, הכל הזוי, אבל נסה להסביר למישהו את מינהג הכפרות עם הצ'יקן ותראה גיחוך מהו 😂
      חתימה מעולה, לא סתם טובה, המון אהבה מסינגפוריה ❤

      אהבתי

  5. אחותי החופשייה (מה שנקרא בשפת הדוסים "חילונית") – נשארנו מעט וחלקנו היחסי יורד והולך בכלל האוכלוסייה המטורפת של מדינתשראל והמזה"ת כולו. מסביבנו מיליוני אנשים שצמים חודש, ולא משנה אם החודש נופל בקיץ המדברי או בחורף המתון. אלו עם הצלב צמים סתם ולא אוכלים בשר חודש לפני פסח. אחד יותר דביל מהשני, והכל על בסיס של יציאות בשלתי נשלטוןת של כל מיני אנשים לפני אלפיים שנה ויותר. העולם מטורף, הגזע האנשוי מחפש איך לענות את עצמו. טקס האשורה כבר אמרנו? אז נכון שאנחנו אנשים חופשיים, ראשנו בשמיים אבל רגלינו מבוססות בבוץ ההוויה הדתית החונקת. נכון שאנחנו יודעים שהכל זה שטויות במיץ. אבל דווקא הם מתרבים. לא אנחנו. אז יום כיפור הוא אחלה יום של ייאוש. והאווירה של העוצר הדתי והדיכוי של המחשבה והגוף – היא אכן אווירה קשה. ומיותרת.
    אז טוב לך שאת באיזור אחר של העולם ולא בתוך העוצר. תהני מהחופש. ניסיתי לברוח מכאן ליומיים, אפילו לאזרבאייג'אן, אבל לא הסתדר לי. אז אני ממש מקנא.
    ו… כן, זה נכון. כל שנה אנחנו מתנחמים בזה שהיום הזה נותן לנו המון זמן לקרוא, ויש סוף-סוף שקט ועוד כל מיני שטויות שאנחנו מחפשים להצדיק את הכניעה המבישה שלנו לציבור חשוך ומוגבל בשיכלו. אז אולי לין תבין את זה? האמת היא שנראה לי שלא. היא מהפיליפינים. להם יש את המטורפים שלהם. ראיצתי אותם. לא מחליף.
    נשיקות מליבו של העוצר.
    ואהבה גדולה

    אהבתי

  6. כתיבה מהממת…והיית חסרה ברחובות אורנית שלבשו לבן.
    כל אחד יקח את היום הזה כראות עיניו ויעשה ביום הזה כרצונו אך בכל עת יש משמעות ליום הנפלא הזה.
    לעזוב הכל ליממה אחת בלבד ולהיות האחד עם השניה…בימים מוטרפים אלה הייתי שמחה לעוד כמה ימי איכות שכאלה.
    מתגעגעים ליופייך במרכז המסחרי❤

    אהבתי

  7. ככה זה… כשגרתי בישראל, כל כיפור היינו בורחים לאיזה צימר/קיבוץ/רחוק מהבית… שיהיה שקט ונוכל למנגל בכיף בלי להרגיש את החג… פה אני לוקחת יום חופש מהעבודה. הילדות נהגו להישאר בבית ופשוט בילינו יום שקט שכלל שיחות שבדרך כלל לא קורות… היום, עם בן זוג לא יהודי, הוא החליט שהוא צם. תגידי, יש יותר אירוניה מזה?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s