#62 אבני דרך ישראליות, על חברות נפלאות או צ'נסטובה טו יו אול!

אין דבר ישראלי יותר מאשר אבל על שמעון פרס. יש לאבל הישראלי הזה דברים נילווים, כמו טלויזיה פתוחה נון סטופ, שדרים וקריינים מדגימים נוהל חבצלת בלייב, כולם מלהגים על זה, מספרים על המנוח, יום הלוויה הוא יום אבל לאומי, הדפוס מוכר, ידוע, במדינה כמו ישראל הרי זה עניין שבדי.אן.איי.
אבל פה לא ישראל.

דווקא על מותו של שמעון פרס התבשרה סינגפור עת ישראל ישנה שנת ישרים. בכל זאת אנחנו 5 שעות קדימה. אין עם מי לדבר על זה, הפייסבוק עוד לא ייצר את שגרת האבל שלו, ולטלויזיה ישראלית אנחנו בכלל לא מחוברים (עניין שייפתר פה אוטוטו) כך שכל החויה הלאומית הזו בעצם נגזלה ממני.

בדיוק נכנסתי לסדנת רילוקיישן שמעבירות פה נטע ומאיה, במונית בדרך לשם הטלפון שלי התחיל לקבל המון התרעות, כולן אותו דבר- "שמעון פרס, הנשיא התשיעי של מדינת ישראל, הלך לעולמו". אני במונית, עם נהג סינגפורי שלא מבין למה נפלו פניי באמצע שיחה שבדיוק ניהל איתי, כך אזכור לנצח את הרגע בו ישאלו אותי איפה הייתי כשפרס נפטר.

אז נכנסתי לסדנא, פוגשת את העיניים הטובות של חברותיי הישראליות להרפתקה, ולא יודעת איך לשאת את הצער על הישראליות הזו שעוברת לידי עכשיו ונטמעת בשיחה על הרילו הזה שלנו. וכן, זה נכון, האיש היה בן 93, לא היו הרבה ציפיות שהעסק הזה הולך לכיוון טוב וברכתי על הזכות להיות נוכחת כשהוא נכח, אבל העצב הזה היה כבד.

ושוחחנו ודיברנו ופתחנו וצחקנו ושתינו קפה נורא טעים ונישנשנו ירקות עם הדיפ יוגורט שמלאני של מאיה הכינה ולעולם לא אדע איך, כי מלאני עושה את הטריק הידוע שבו היא לא מספרת בדיוק את המתכון. וכן, גם דיברנו על שמעון פרס ועל הישראליות ופתאום שמעתי את עצמי שוב מספרת איך מצאתי את עצמי באמצע גיל 41 באמצע הפאסיפיק מבכה את חיי שהיו ואינם עוד, ומגלה את זהותי החדשה, כגרושה מבבלי- נטולת דאגות, לא עובדת, מכירה בתי קפה מהממים, עושה מני-פדי פעם בחודש.

ודווקא עכשיו הגרושה מבבלי חיה בשלום עם עצמה, אני פחות מתמוטטת, פחות בוכה, פחות בבאסוש, יותר שמחה בחלקי, מתאהבת באנשים לידי, נקשרת לחברות המדויקות שלי פה ומגלה שצחוק עד לב השמיים זה מצרך שאני לא מוותרת עליו לעולם, והופ, אפילו פחות מייללת באמבטיה לעצמי.

ודווקא השבוע מתחיל הזמן הזה שידעתי לנבא בבטחון שבו שוב אתעצב מהחוסר. ראש השנה ביום ראשון. היום חמישי. אין פה את אוירת החג, לא משהו שמזכיר אפילו טיפה את התקופה המדהימה הזו שמסתיימת ב"אחרי החגים".

אבל כל מיני דברים שקרו לי השבוע הזה הפכו ללהקת גחליליות מהממת, בליווי ציפורי שיר.
כל השבוע דפק פה הדוור בדלת, בעיתוי מופלא נחתו על סף ביתי חבילות מלאות באהבה, במילים, במחשבות, את הבוקר פתחתי כשדבי היפה הזאת שלי התקשרה בסקייפי מלאת חיוכים, ובשניה ההומור המצחיק הזה של שתינו, המימיקות, ופתאום הבנתי שאין סיבה שלא אדבוק בשגרת מתנות החג מלאות האהבה שלי לחברותיי בישוב מפסטורלי המופלאות שלי. שיש איך לשלוח לאירית ולאהוביי במשרד משלוחה מלא אהבה לקראת השנה החדשה, ובלי הרבה מילים מיותרות פגשתי בסקייפי את אירית והמשרד בהרמת הכוסית שהייתה לשגרה מבורכת בחיי משך 13 שנים טובות ויפות, וכולם יפים, אהובים וחסרים לי כל כך.

והשבוע הזה קיבלתי תזכורת מופלאה כמה אדירים הם יורשיי, כמה כל מי שאמר לי בבטחון שהם יפרחו- צדק.
השבוע בילינו בימי הורים שלה ושלו. עזבו שאי אפשר בכלל להסביר כמה בית הספר הזה מופלא ומרשים, אבל הם, הם הפתיעו אותי כל כך.
היא קיבלה שבח והלל מכל עבר על מי ועל מה שהיא, על היכולות שלה, על ההתקדמות, על התכונות שיש בה, על הנדיבות והחמלה כלפי אחרים. המורה למתמטיקה שלה אמר שבזכותה הוא לא מדבר לעצמו בשיעור. היא לומדת אנגלית מאפס, בצניעות, בהתמדה, בהשקעה.

הוא, הוא לומד בכיתה רגילה של דוברי אנגלית. הכל. מתמטיקה, מדעים, אומנות, דרמה, היסטוריה. הכל. הכל באנגלית שוטפת שלא פשוטה לילד שעד לפני חודשיים היה ילד אורניתי. יושבת המורה למדעים ונופלת מהרצפה כשאנחנו מציינים באגביות שהוא רק חודשיים בסינגפור, היא לא מאמינה. גם המורה לאנגלית שלו מסתכלת עלינו בפליאה על זה.
המורה למתמטיקה מציין בפנינו בשקט יפני שהילד מבריק, המורה שחשבתי שאני הולכת לתלות הייתה מלאת שבחים משמעותיים, והמורה להיסטוריה, הג'ינג'י הנחמד נורא, הוא אומנם מקסים, אבל גרם לנו לציין בעברית בחדר שכמו עומר ציוני אין ולא יהיה מורה להיסטוריה, או לחיים.

ופתאום קלטתי שראש השנה פה ואין את מי לברך, וכך יצאנו מכל מורה עם התחביב החדש שלנו- לאחל שנות טובות. והו, זה סיפק לנו רגעים משעשעים במיוחד, בהם גילינו שאולי כולם פה (גם הנאורים ביותר) יודעים להגיד שנה טובה כשמתחילה שנת הקוף, אבל אין להם מושג ירוק על ראש השנה היהודי. ושמענו "אווווווווווווווו, צ'נסטובה טו יו טו", "אוווווווווווווו, רוצ'א צ'אנה, הפי רוצ'א צ'נא!".

ועוד מעט מתחילה לבשל לחג, סקייפי עם אמא של גיל על הכנת קניידלך למהדרין, ובינתיים, בינתיים צ'נסטובה טו יו אול!

מודעות פרסומת

10 תגובות בנושא “#62 אבני דרך ישראליות, על חברות נפלאות או צ'נסטובה טו יו אול!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s