כשהתחילה הספירה לאחור, יוסי סימס לי שחייבים להיפגש לפני שאני עוזבת, ושאין מצב שנמסמס אחד את השני ונסתפק בפגישות כשהוא באורנית אצל הילדות שלו, אלא חייבים לשבת כמו שצריך, וכשהייתה פגישת המחזור הקבועה של הכתה שלנו, יוסי לא הצליח להגיע בדקה האחרונה.
טלי ונוגי פיספסו גם את פגישת המחזור, מה שהביא למסקנה הפשוטה, שאין ברירה, חייבים להיפגש ארבעתנו.

למרבה הקסם, לא נדרשו הרבה הפקות לדייט הזה- קבענו, וחוץ מנניח העובדה שקבענו לאתמול- דחינו בדקה האחרונה- הצעתי מקס ברנר- נוגי הציעה קפה בעלמא- אני זכרתי מקס ברנר- נהגתי למקס ברנר ולא מצאתי חניה- מצאתי חניה ולא במקום הנכון- נסעתי למקום הנכון- טינג, הגעתי- חוץ מזה- היה הכי קל לקבוע שנפגשים הערב וזהו.

וככה הגעתי לדייט הרביעיה הזה שלנו, אוסף ניצולי י"ב 5 המשובחת, ולא הייתי צריכה לעשות הרבה כדי לשמוע מקילומטרים את טלי מתפקעת מצחוק שיוצא מהבטן שמזהים תוך שניה, ואת נוגי נקרעת מצחוק מהצחוק של טלי ויוסי נקרע על שתיהן, ולמרות זה, יוסי מיד הבהיר שעד עכשיו הם דיברו בכלל על דברים עצובים. גו פיגיור.

טלי הוציאה שקית עם מתנה הורסת, וישר אמרה המתוקה הזו שהם 'כולם התארגנו על המתנה', מה שקרע את כולנו מצחוק בהינתן העובדה שטלי היא וועדת חברה ומלכת היצירה, ויוס ונוגי רק התעדכנו אד-הוק על כמה הם יצירתיים ומשקיענים, נוט.
אז יש לי עכשיו יומן שטלי עשתה לי במיוחד, הכפרות הזו, עם השראה, מחשבה, סימניות, ובארור- מאג עם שוקולדים, כי שוקולדים עוד לא אכלתי היום, עאלק.

וליהגנו אין סוף, וקישקשנו והשלמנו פערים, ונזכרנו בשניה למה אנחנו כל כך מחוברים.

נוגי שלי מאז כתה ה'.
האדם המתוק ביותר שהמציאו, האדם הכי מטפל וחומל, היחידה שאני מכירה שיש לכלב שלה כסא גלגלים (טרו סטורי). היא אף פעם לא מתרסקת, למרות שבאמאשלי היו לה השנה סיבות טובות טו דו סו. יש לה עיניים כחולות בגודל טימבוקטו (שאני מניחה שזו מדינה גדולה למדי, תזרמו איתי), הומור למות, וחולצה קורעת של "איי הייט מורנינג" שהיא אשכרה הציעה להוריד כדי לתת לי מרוב שנקרעתי על הכיתוב.
מגיל כלום היא אוסף תכונות אדיר, אדם שכל מהותו היא שמחה בחלקה, תמיד מבסוטה מהכל, מגדלת באופן מושלם את אמה וקאי המרהיבות שלה.

טלי היא בכלל טלינק'ה.
היינו כל התיכון יחד, ואם כבר סיפורים, אז שתינו התגייסנו בדיוק באותו יום, ואנחנו חולקות מספר אישי עוקב ותמונת חוגר משותפת, לרבות טירונות באותו בסיס ומלא שעות של יחד. אגב, לדעתי מידע משמעותי ביותר פה היא שהיא גם הייתה פעם מיס פתח תקווה (נשבעת!), וכן, היא מאממת עד היום.
בכל רגע נתון תמצאו את טלינק'ה מאובזרת במיטב חליפות זארה, תמיד מתוקתקת על המילימטר, תמיד זוהרת ומדויקת, כוכבת על בתעשיה האוירית, מוערכת בכל מקום. אישיות.

ויוסי, יוסי שלי.
פעם מישהו שסיפרתי לו על הקשר שלנו רמז שאני קוקו ושאני מדמיינת, שכן יוסי, אהוב ליבי, בעלי מספסל הלימודים, מי שכתב לי שירי אהבה הכי יפים שהמציאו, יוסי הוא על אמת מוזיקאי מטורף שחימם להקות כמו מטאליקה, גאנס אנ'רוזס ושות' בהיותו חבר בלהקת רוק מהמשובחות שהמציאו, "אורפנד-לנד" המעולה.
מדובר באחד המוזיקאים הכי טובים ביי פאר שמסתובבים פה, מי שהעיף הופעות עם 150,000 טורקים צווחים את שיריו והיום הוא ופוליקר שותים יחד את הקפה באולפן, ועדיין נותר האדם הכי צנוע ופשוט שיש.
משך שנים יוסי התנהל לו ביקום המקביל הזה של חצי מהזמן הייטקיסט בורגני, ובחצי השני רוקיסט מוערך שמופיע בכל העולם וחורך במות, ולשמחתנו גילינו שדניאל הגדולה שלו ויונתן הגדול שלי באותה שכבה, ובסחבקיה הורסת. וככה הצלחתי לדוג לעצמי זמן יוסי בכל מיני הזדמנויות באורנית, וזה שיחוק לא קטן.

את י"ב 5 יוס עזב בי"ב אחרי שהבין שהוא במקום אחר לגמרי, שהמוזיקה בוערת בנפשו. אין מה לדאוג, האיש סיים 3 תארים בהצטיינות, ועדיין הצליח ללכת אחר חלומו, למרות שהיה מי שאמר לו שאם ילך בדרך הזו, יוכל אולי להיות אב בית בתיכון, אבל הוא קצת עשה צחוק מהאמירה הנפסדת הזו.

והאמת היא שעכשיו ישבנו שלושתנו שעות ביחד והפכנו את מה שקורה לנו בגיל ה- 41 הזה שלנו.

לנוגי נטרפו הקלפים השנה, טלינק'ה היא מיס בורגנות 2016, יוס הוא יוס והחיים שלו הם מאגר אינסופי של מעברים מרתקים, ואני עם הסינגפור הזו שלי, עם טריפת הקלפים הזו שלי.
וככה קלחה לנו השיחה על איך זה כשלוקחים ממך את הזהות ומטשטשים אותה לכדי זהות שונה לגמרי.
איך זה שמעורכת דין עם קריירה, השגים, עבודה נפלאה, להיות מפרנסת עצמאית, אני הולכת למחוק את כל זהותי וכל קיומי לכדי אבק ממש ולהמציא מחדש את ליתי החדשה, שאין לה פלן בי והכל לא ברור.

ואז נזכרנו במה שיוסי סיפר לפני כמה שנים כשנפגשנו, בדרך הפשוטה והלא מתחכמת שלו.
והוא הסביר אז שבדיעבד הוא חושב שהחיים שלו הם בדיוק כמו הציורי נקודות האלו בעיתון של יום שישי- הציורים האלו עם הנקודות הממוספרות, שכל נקודה היא חסרת משמעות ולא ברור כלל ערכה, אבל אם אתה עובר נקודה נקודה לפי הסדר, באופן מדהים פתאום אתה מגלה שכל הנקודות חברו לציור של ארנב.

ויוסי אמר שהארנב זה הדרך, וטלינק'ה אמרה שלא, הנקודות הן הדבר האמיתי.
ועף לי הראש מהשיחה הזו, כי פתאום בשיחה הזו נוגי הסבירה את משנתה, שאי אפשר כל הזמן להיות במוד של "דואינג", ואנחנו חייבים לפגוש גם את מוד ה"ביאינג", ושסינגפור תאלץ אותי לעצור ולהכיר באמת את אותו "ביאינג", שהוא הנקודות, וממנו מגיעים לארנב.

ושיחה שלמה דנו ברצינות בארנבים, במוזיקה, באומץ להתחיל מהתחלה, בזהויות, בחיפוש אחר משמעות, ושוב פתאום קלטתי איך האנשים שמסביבי כאילו לוקטו אחד אחד, כולם בתיאום מושלם מצליחים להגיד לי את המילים הנכונות ולעורר בי את המחשבה, כולם נוסכים בי בטחון אמיתי שאצליח גם שם לגבש את זהותי ולפרוח.

שניה לפני פרידה עמדנו ליד המכוניות שלנו, מתפקעים שוב מצחוק על איזו שטות, מתחבקים זיליארד פעמים וחושבים כמה כל אחד מאיתנו חיבר את הנקודות שלו לארנב משלו.
ואני, אני קיפלתי את הארנב שלי ואני עם דף ריק עכשיו, מסמנת נקודות עם מספרים ליד, ומאמינה בכל ליבי, שגם פה יגיע ארנב מוצלח במיוחד. אפילו אצייר בשבילו גזר.