אני לא אדם של צימרים, האמת היא שגם לא של בתי מלון או של ספא וקשקושים כאלו. כן, כן, אם אתם רוצים לעצבן אותי, תציעו לי ספא או טיפול פנים, זה עשוי להוציא ממני תכונות לא פוטוגניות.
לפני שנים לא מעטות, עת הפציעה יומולדתי ה- 30, אימי היקרה אירגנה לי מתנה חגיגית ממנה, שעיקרה יום ספא במתחם יוקרתי באופן מופרך, מהזן הזה של קטורת בכל פינה, נרות וכל מיני דברים שאם נשפכים על הרצפה- אפשר להחליק עליהם ככה בכיף.
עד היום לדעתי מסופר בקרב אותם ספאיסטים הלומים כיצד התיישבתי על כיסא המטופל המאושר, בעודי ממררת מבכי למנהל הספא שאני לא אוהבת מסאג'ים. המסכן תהה מה לעזאזל אני עושה שם, ידה ידה ידה, קניתי אחלה שרשרת במקום יום הספא, ומאז אף אחד במשפחתי לא חושב שזו מתנה סבירה עבורי.

כל ההקדמה הזו, נועדה בסופו של דבר לספר לכם שהיי, אני בצימר. חפשו חזירים מעופפים, כן, כן, אני כבר יומיים בצימר ואף אחד לא שילם על כך עדיין בחייו, ואם צפיתם בפילוס פוגש את גברת צימר ב"ארץ נהדרת", הרי לכם סיפור חיי פה בתמצית.

אובכן, עוד בעודי בסינגפור לפני לא הרבה זמן, סימס פיליפ (שם בדוי), להלן מעתה מדי פעם יהיה גם "פש"ב", שניקח בחשבון שבשבועות אנחנו מזמינים צימר, תודה ושלום. לא התעניין יותר מדי על סיפורי הספא שלי בגיל 30 ועל העניין הזה שאני שונאת את הקונספט הזה של 'שלם 5,000 שקל ליומיים, וקבל נבגי עובש מתנה לכל החיים'.

לא באמת חשתי הקשבה או אמפטיה לעובדה שכלל לא ברור אם הסייבר-מענטש בכלל יהיה בארץ ("מה את עושה סיפור? תבואי לבד עם הילדים" הייתה תשובה לגיטימית), ניסיתי למצוא עוד הסברים קלושים לתשובתי השלילית, וכבר גיליתי שצורפתי לקבוצה הוואצאפית בעלת השם הלוהט "צימר בשבועות" עם הענבי'ס והפיליפים, כשפיליפ (שם בדוי) קובע שם בנחרצות "תגידו שלום לגב' גלעד שמצטרפת לצימר, ייאיי!" (ובואו לא נתקטנן, הכל נכון בציטוט הזה, חוץ מהשמחה המרומזת בדבריו וה"ייאיי", שבחיים לא היו יוצאים ממקלדתו של הלורד המריר).
וכך, בכוחותיי האחרונים, הצעתי לפיליפ (שם בדוי) להניח לגופתי עד שאגיע אליו ללונדון שם קיוויתי שנדון על כך בסבלנות ואצליח לשכנע אותו בקלילות שההצעה מאד נחמדה, אבל לא, זה לא יקרה, לום ושלום.

אחרי 13.5 שעות טיסה, שעה וחצי בידוק, כמעט שעה נסיעה עם נהג פאקיסטני בגודל מקרר אמנה בשם מוחמד, הגעתי באושר גדול מסינגפור ללונדון, כשפש"ב ממתין לי בפתח ביתו הלונדוני.
קרועה מעייפות, מותשת ובכוחותיי האחרונים, עוד לפני שעופפתי למקלחת, מצאתי עצמי מושבת ליד השולחן עם כוס קפה בריטי דלוח, עם מבט נוקב מביט בי, והוראה לפתור את סיפור הצימר, ומהר.
ממש כמו שתכננתי שיקרה, כלומר- להסביר שזה לא הגיוני, לא סביר ולא בא לי- כל אלו *לא* קרו. כלומר קרו בראש שלי, אבל איכשהו היה נתק בין המוח לבין הפה שלי, כי איכשהו קרה שבלי לשים לב השבתי תשובה חיובית, פיליפ (שם בדוי) הריץ את ההוראות למטה הפעולה (להלן נבי וליאתי, ראש ענף מבצעים וסגניתה במבצע הצימר) ותוך שניות למול עיניי כבר קיבלתי עדכון שדיברנו עם גברת צימר, והזמנו צימר לשבועות.
בול כמו שתיכננתי שיקרה, כאמור, כלומר נוט.

וכך מצאנו עצמנו נכנסים אתמול לאוטו על טפינו, כשאני עוד מזועזעת מהעובדה ששוב אני אורזת מזוודות ושוב תיק כלי הרחצה שלי בפעולה.
כעבור כמה שעות, אחרי עצירה ספונטנית לצניחה חופשית של רע"ניות המבצע (טרו סטורי, אל תשאלו) הגענו למקום שכוח אל שרק אלוהים יודעת איפה ממוקם גיאוגרפית, כשאני נאלצת להודות באמת המרה- שיווואאו, איזה שוס! תשמעו, חמוד פה לאללה!

אז גיאוגרפית אין לי הרבה מה לתרום פה- משהו בצפון, ייתכן שלא רחוק מנהריה, יש שמועות שאנחנו אפילו לא רחוקים מראש הנקרה.
בהגדרה מדובר על מושב שאינו רישפון או כפר שמריהו באיפיונו, איך לומר, אבל מתחבאים בו צימרים שאין דברים כאלה. הילדים עפים מאושר על הברכות הצמודות, נהיו סאקרים של ג'קוזים חמימים, של טונות מזון 7\24, כיף להם בטירופים, ואני אפילו מצאתי את עצמי מעופפת לבריכה שלא על דעתי (רק ארמוז שקדמה להעפה תרגולת צופים של התזת מים קפואים על פש"ב בעודו מנמנם, ושיווואו, האיש הזה מתעורר מאאאד מהר ממים קפואים, ומאד יעיל).

וככה כבר יומיים אנחנו קמים ביחד כולם יחד, הילדים מתנהלים כמו דגיגים במים רוב שעות היום, אנחנו כבר מרחיבים דלתות מרוב כמויות המזון שנצרכות פה, נבי, ליאתי ואני העברנו כל כך הרבה שעות של יחד בעודנו מתבשלות כביצים שלוקות בג'קוזי המאמם, אנחנו עושים תורנות "מי יותר קורבן" כמה פעמים ביום (יורם של ליאתי לוקח כרגע בגדול), כבר הפכנו את סיפורי סינגפור אול-אובר, צחקנו כמו מטורפים וכבר יוצאים לנו מכל החורים דיונים כלליים פה, אבל כל לילה נגמר פה בשעות בלתי נתפסות, ותמיד אני יוצאת בחיוך ענק משם.

אז יצא שאני מודה בפני עצמי שאני מתחילה לצאת סמרטוט עם אג'נדות נגד צימרים ושות', ושצימר זה דווקא כיף כאיופאק, וחברים טובים בצימר זה אפילו כיף כפליים, אבל ברור לי לגמרי עכשיו ששוב אני הולכת להתבאס בטירופים כשאפרוק את המזוודות, כי שוב- כל הטוב הזה כבר לא חוקי, וכמה שאני יותר שמחה ומאושרת פה עם המשפחות וכל הטוב הזה, נהיה לי יותר ויותר קשה בלב.
במילים אחרות- צריכה ספא ללב שלי. נראה לי סטארטאפ מהחשובים שהמציאו.
מישהו רוצה להיות המשקיע שלי?