#11 חופש, מכירת חיסול, או דברים שלא רואים בגלל רבע מספר אבל מריחים כמו כביסה נקיה

לא זוכרת מתי עוד הייתי בשלב בחיים שלא היה בא לי לעשות כלום כלום כלום כמו ברגע זה נניח. כלום.
כל מה שבא לי באמת זה להשתקע בהולנדיה, מולחמת לכרית, ולצפות באיזה מרתון האנטומיה או מחוברים (יופי דנה פאן-לוזון, בזכותך הפרופורציות דפקו על חלוני, מזל שלא התחתנתי עם מאמן כדורגל). אין לי שום רצון להוציא את אפי המקורר מחוץ לדלת הבית כי בחוץ רק זיליארד מעלות, אבל היי, אין לחות, שזו בשורה חיננית למדי לעומת מה שממתין לי בשלוש השנים הקרובות.

בניגוד מוחלט לאורחות חיי, אני בחופש מהיום ועד שבת, שזה רצף חופש שלא פגשתי כבר הרבה זמן.
בהגדרה, אני לא אדם שלוקח הרבה חופשים, לא זקוקה לזה בדרך כלל, אבל האינטנסיבות בחיי בתקופה האחרונה גובה ממני מחיר כבד, ואני אפילו לא מדברת על זה שהיום בלילה הבנתי סופית שאני ושינה זה איזה סיפור טראגי שלא הולך לכיוון טוב. הלכתי לישון עם כל כך הרבה מחשבות, שהגיעו לי מכיוונים לא צפויים בכלל.
מכיון שאני גרה באזור שבו שומעים ממש טוב את הכפרים בסביבה (רמז: לא רישפון וכפר שמריהו) אני והמואזין הנחמד שמשכים קום כל יום בארבע בבוקר ממש התיידדנו, שזה סוג של אנדר סטייטמנט של החיים, כי רוב החלומות שלי מסתכמים בזה שאני פוגשת את המואזין הנחמד הזה בסימטה חשוכה, כשאני עייפה ועצבנית.
זה נגמר לטובתי בחלום, אגב, אם תהיתם.

אתמול פצחנו במרתון מכירת חיסול חיינו בכך שגיל מכר (שזה ניסוח מעניין, אני נוטה לומר שהוא סוג של תרם, עם המחיר שחשב שהגיוני) את היונדאי המהממת שלנו, ועכשיו, לראשונה בכל חיינו, אנחנו עם רכב אחד, שלי, ג'יפון הסוזוקי האהוב שלי, בן 5 חודשים, שנרכש לרגל פרוץ יומולדת 40 שלי. או וול, סו מאץ פור מתנת יום ההולדת שלי שעומדת להתאדות לה אוטוטו. טוב שהשקעתי במערכת מולטימדיה ורמקולים באלפי שקלים, כדי להעביר אותה עוד חודשיים לאדם אחר לגמרי. מבאס משהו.

אז טפסים. בואו נדבר על טפסים, כי בסינגפוריה, מסתבר, יש תחביב כזה. טפסים. מלללללא טפסים, וכל טופס מחייב דוקטורט בשפה עלומה שנראית כמו אנגלית, למרות שאני, כדוברת אנגלית לא רעה בכלל, איך לומר בצניעות, מסתכלת ורואה שוודית. היה לנו כבר טופס 8 וטופס 12 למלא, ואחרי שמילאנו התברר שצריך אחד מאלו לכל אחד מבני המשפחה, שזה כיף כאיופאק כמובן, ועכשיו, מתברר שגם כדי לרשום את הילדים לבית הספר צריך עווווווווד טפסים. מלאאאא טפסים. ואין לי כוח לכל זה, כבר אמרתי, נכון?

והנוטריון. הו, ג'פרי, נוטריון המחמד שלנו. בונה וילה על חשבון כל האימותים שהיינו צריכים, כי בסינגפוריה אוהבים הכל מאומת ורשמי.
הדבר הנחמד הוא שפגשתי את תמונתי בתעודת הנישואין שלי משנת 99', עניין שגרם לי לתהות מה עבר בראשו של גיל או אז, שכן איך לומר, הייתי ילדה, פיצית, עם שיער חום כזה משעמם, עוד בתקופה שהכחשתי שאני לא רואה בלי משקפיים.

אפרופו משקפיים, אם יש סיבה בגינה אצא היום מסף ביתי, זה יהיה לכיוון האופטיקאי ביישוב, שכן אין לי אלא להודות באמת המרה שהמספר שלי במשקפיים שוב השתנה. אחת לכמה זמן אני מתעוורת לי ברבע מספר נוסף שמשגע לי את המוח, ואז לוקח לי משהו כמו שנה להודות שאני חייבת אופטיקאי, אלא שעכשיו אין לי שנה להכחשה הקבועה, ואני חייבת לעשות בדיקה ולגלות שהיי, אני אכן מזדקנת, ולא בחן.
כשאני נכנסת לאופטיקאי שלי, אגב, אתם יכולים לדמיין את הקול הזה של המכונות בווגאס, מן "קאצ'ינג" כזה, שכן לרוב איכשהו אני מתבייתת על איזה זוג משקפי פראדה, ואז, נו, חייבים גם משקפי שמש וזה. האופטיקאי שלי אדם מאושר. אין לתאר.

טוב, וכביסות, כי גיל נוסע בשבת. הכל על פי שריטתי החיננית, שעליה עוד יכתב וידובר רבות, שכן כביסה אצלי היא שריטת על. הבגדים חייבים להיות ריחניים בריח מושלם כזה, פרשי, של ניקיון, הגעתי לרמת מומחיות קוקואית למדי אחרי שמצאתי את השילוב המושלם של אבקה ומרכך שמייצרים את הריח האולטימטיבי, ורק שיהיה ברור שזה אחד הדברים שאני מתכוונת למלא בו מזוודות לגיל, כך שכשנגיע לשם, לפחות השפיות שלי תהיה בריח של הכביסה.
אז מלא כביסה יש לי להספיק, כי באיזה שהוא שלב הוא יצטרך לארוז כבר, ויש הגיון שהבגדים כבר ימתינו לו להיארז לטיול חייהם.

אז פונים למלא פה טפסים, סססססאמק, תפעילו סטופר כמה דקות לוקח לי לאבד סבלנות פה מזה. טוב, נו, מקסימום אעלה לכביסות, עד שהמואזין יתעורר.
חופש שמח טו יו אול.

מודעות פרסומת

4 תגובות בנושא “#11 חופש, מכירת חיסול, או דברים שלא רואים בגלל רבע מספר אבל מריחים כמו כביסה נקיה

  1. חול המועד פסח, הייתי היום בלב ליבה של הישראליות, ת"א, צהריים, עם ישראל על כל ילדיו נוהרים בדיוק כמוני. הסתכלתי לכל הכיוונים וחשבתי לעצמי שהכל כל כך מוכר על הטוב והפחות טוב. הקולות, הצבעים, הריח, הישראלי היפה והפחות יפה. וחשבתי לעצמי איך ההרגשה להיות מוקפת בלא ישראליות….אז קדימה לטפסים ולכביסות כי מחכה שם משהו חדש!!! ואם בכל זאת פתאום ירגיש לך לבד ושונה וזר אז תפתחי את הסקייפ ויחד נקפוץ בלי שליטה ובלי מחשבה כמו יאנג וגריי…

    אהבתי

  2. חול המועד פסח, הייתי היום בלב הישראליות. צהריים, ת"א, עם ישראל על כל ילדיו נוהרים בדיוק כמוני. חשבתי לעצמי שהכל מוכר לי כל כך. הקולות, הצבעים, הריח, הישראלי היפה והפחות יפה. חשבתי לעצמי איך ההרגשה לא להיות מוקפת ישראליות. אז קדימה לטפסים ולכביסות כי מחכה שם משהו חדש!!!!! ואם בכל זאת תרגישי זר ומוזר ושונה אז תדליקי סקייפ ותגבירי את המוסיקה ויחד נקפוץ בלי שליטה ( ואת יודעת כמה זה קשה לי!!!) בלי מחשבות כמו יאנג וגריי. לילה טוב!!

    אהבתי

  3. חול המועד פסח, הייתי היום בלב הישראליות. צהריים, ת"א, עם ישראל על שלל ילדיו נוהר בדיוק כמוני. חשבתי לעצמי כמה הכל מוכר. הריח, הצבעים, הקולות, הישראלי היפה והפחות יפה. ועוד חשבתי לעצמי, אני לא יודעת להיות לא ישראלית ! אני לא יודעת איך זה להיות מוקפת בלא ישראליות ! אז קדימה לטפסים ולכביסות כי משהו חדש מחכה שם!!! אז אם יגיע הרגע שבו תרגישי זר, מוזר ושונה אז תפתחי את הסקייפ, תגבירי את המוסיקה ויחד נשתולל ללא שליטה ( ואת יודעת כמה זה קשה לי..) ללא מחשבות כמו יאנג וגריי. לילה טוב!!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s